46 שנים לחוק יסוד: ירושלים - "שועלים וזאבים לוטשים עיניים": הדרמה, הציטוטים מהפרוטוקול, והמחיר הדיפלומטי

ב-30 ביולי 1980 (י"ז באב תש"ם), לאחר שעות ארוכות של דיונים סוערים, אישרה מליאת הכנסת התשיעית בקריאה שנייה ושלישית את *חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל*. החוק קבע לראשונה בחוק יסוד כי "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל", וכי בה שוכנים מקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית המשפט העליון.

המאבק על החוק: מיוזמה פרטית לקונצנזוס

היוזמה לחוק החלה על ידי חברת הכנסת גאולה כהן (סיעת "תחיה"), שביקשה לעגן בחוק יסוד את מעמדה של ירושלים המאוחדת ולהבטיח את שלמותה. על אף שלחצים בינלאומיים כבדים והסתייגויות מדיניות ליוו את תהליך החקיקה, זכתה ההצעה לתמיכה רחבה במליאה ורתמה אליה חברי כנסת הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה.

במהלך הדיונים בכנסת הדגישו תומכי החוק כי מדובר בהצהרה לאומית הכרחית ובתשובה חד-משמעית ללחצים בינלאומיים שערערו על הריבונות הישראלית במזרח העיר. מנגד, מתנגדי החוק והמסתייגים מקרב חברי הכנסת הזהירו מפני החרפת המתיחות המדינית והפגיעה באפשרות לקדם תהליכי שלום באזור.

מקורות וציטוטים מתוך הפרוטוקול

בדבריה הנרגשים והתקיפים מעל דוכן הכנסת כשהציגה את ההצעה שלה להצבעה בטרומית, הסבירה גאולה כהן מדוע דווקא בעת הזו חובה לחקוק את מעמדה של העיר:

"איש אינו מתנכל לפאריס ואינו מערער על גבולותיה. ביחס לירושלים - כל עיני באי העולם נישאות אליה בקנאה, בתאווה ובמזימה."

כהן הזכירה לחברי הכנסת כי הרעיון אינו חדש ומה ההיסטוריה של הצעת החוק:

"הצעת חוק שתבעה לקבוע את מעמדה של ירושלים כבירה בחוק-יסוד, הוגשה כבר לכנסת ב-1949 על-ידי חבר-הכנסת מנחם בגין, היום ראש ממשלת ישראל... אז - ירושלים השלמה לא הייתה בידינו. היום - ירושלים השלמה בידינו!"

את נאומה חתמה בדימוי חריף נגד הלחצים הבינלאומיים:

"כששועלים לא קטנים וזאבים לא מעטים לוטשים עיניים לכרסם במעמדה של ירושלים - חובה עלינו לייסד את מעמדה בחוק-יסוד, שיפאר כפנינה את חוקת מדינת ישראל."

הקרב מהאופוזיציה: אבא אבן ואורי אבנרי תוקפים
בדיון הארוך לפני ההצבעה בקריאה השנייה והשלישית, מן העבר השני, חברי האופוזיציה חשו כי החוק מיותר ומזיק ליחסי החוץ של ישראל. חבר הכנסת אבא אבן (המערך), לשעבר שר החוץ, אתגר את נחיצות המהלך:

"אם היוזמה הזאת הייתה נחוצה, איך זה קרה ששום ממשלה מממשלות ישראל לא נקטה אותה מעולם?"

אבן טען כי מדובר בניסיון לטרפד את מהלכי השלום עם מצרים שנחתמו בקמפ דייוויד. במהלך דבריו, כשהטיח בכהן את מניעיה, נרשם עימות כשהיא קטעה אותו בקריאת ביניים מהספסלים:

אבא אבן: "הבהירה חברת הכנסת גאולה כהן בגילוי לב כי שני רצונות עומדים לנגד עיניה: היא רוצה לבטל את מהלך השלום שנקבע בקמפ דייוויד והיא רוצה שנקבל עכשיו את חוק-יסוד: ירושלים..."

גאולה כהן (מהמקום): "תצטט במדויק בבקשה!"

אבן המשיך והזהיר מפני הבידוד הבינלאומי שעלול להיווצר:

"ב-1949 הביא דוד בן-גוריון את אומות העולם לירושלים; ב-1980 נוקטת ממשלת ישראל פעולה שהוצאתה הצפויה היא הרחקת אומות העולם מירושלים. חצינו את הגבול שבין תבונה לבין הפגנתיות מיותרת."

אל הביקורת הצטרף גם חבר הכנסת אורי אבנרי (מחנה שלי), שפנה ישירות לראש הממשלה מנחם בגין והזהיר מפני השלכות החוק על ההסכם הטרי עם מצרים:

"אני חושש שממפעל חייך כראש ממשלה יישאר עפר ואפר, וכך גם מהסכם השלום שבינינו לבין העם המצרי."

למרות האזהרות והעימותים הסוערים, החוק ההיסטורי אושר ברוב של 69 תומכים מול 15 מתנגדים: החוק שקיבע בתודעה הלאומית והבינלאומית את מעמדה של ירושלים כבירתה הבלתי מחולקת של מדינת ישראל.