לאחר שחרורו מצה”ל, למד שטייניץ באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון ושני בפילוסופיה (שאותם סיים בהצטיינות). את עבודת הדוקטורט שלו כתב שטייניץ בהנחיית פרופ' זאב בכלר במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים באוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1993 הוא זכה ב”מלגת אלון” המוענקת לדוקטורים מצטיינים בתחילת דרכם, והחל ללמד פילוסופיה באוניברסיטת חיפה.
שטייניץ כתב ספרים פופולריים אחדים בפילוסופיה. הראשון שבהם, ”הזמנה לפילוסופיה”, הפך לספר הפילוסופיה הנמכר ביותר בתולדות מדינת ישראל ויצא ב-60 מהדורות. ספרו הרביעי, ”טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה”, העוסק ביצירת המדע המודרני ובהוכחות הפילוסופיות לקיום האלוהים, הפך אף הוא לרב-מכר והודפס, עד כה, ב-16 מהדורות. נוסף על מאמריו הפילוסופיים בכתבי-עת מדעיים בארץ ובחו”ל, פרסם שטייניץ עשרות מאמרי אקטואליה בנושאי ביטחון ואסטרטגיה.
בראשית שנות ה-80 היה שטייניץ פעיל בתנועת ”שלום עכשיו”. ב-1983 בעת שהשתתף בהפגנה של התנועה בירושלים, הוא נפצע קל מרימון שזרק יונה אברושמי (באותו אירוע נהרג אמיל גרינצווייג ז”ל). בשנת 1994, בעקבות ביקורתו על הסכמי אוסלו, שינה את עמדותיו הפוליטיות ועבר לימין.
בשנת 1999 נבחר שטייניץ לכנסת השש-עשרה מטעם מפלגת הליכוד, וכיהן כחבר ועדת החוץ והביטחון. בשנת 2003 נבחר לכנסת פעם נוספת ומונה ליושב-ראש ועדת החוץ והביטחון וליושב-ראש ועדת המשנה לענייני מודיעין ושירותים חשאיים. בעת כהונתו כיושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, הקים שטייניץ ועדת חקירה מיוחדת לבדיקת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק. יחד עם הסנטור ג'ון קייל, כונן שטייניץ דיאלוג ביטחוני-אסטרטגי בין הכנסת לבין הקונגרס האמריקני. כמו כן עמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת אירועי עמונה.
עם הקמת הממשלה ה-32 במרס 2009, מונה שטייניץ לשר האוצר – בעיצומו של המשבר הכלכלי הגלובלי הקשה. על אף נתוני הפתיחה המדאיגים של תחילת שנת 2009, הצליח שטייניץ לייצב את המשק. בראשית כהונתו הנהיג תקציב דו-שנתי ולצדו את תוכנית ”בלימה ותנופה”, תוכנית חירום להתמודדות עם משבר שהתמקדה בעידוד אגרסיבי של ההשקעות בישראל, כתרופה למיתון ולאבטלה.
לאחר 20 שנים של ניסיונות הצטרפות שלא צלחו מצד מדינת ישראל ל-OECD, שטייניץ ראה בקבלת ישראל לחברה מלאה בארגון היוקרתי הזה משימה אישית והוביל מהלך הצטרפות שהסתיים בהצלחה בקיץ 2010. כהונתו נחתמה (במרס 2013) בצניחת שיעור האבטלה ל-6.2% – שיעור האבטלה הנמוך ביותר זה 40 שנה.
לאחר הבחירות לכנסת התשע-עשרה, מונה שטייניץ לשר לנושאים אסטרטגיים וענייני מודיעין בממשלה ה-33. בתפקידו זה היה אחראי לתחומי פעילות רבים בגופים החשאיים של מערכת הביטחון ובוועדה לאנרגיה אטומית. שטייניץ הוסמך בידי הממשלה לרכז את המערכה הדיפלומטית מול הקהילה הבין-לאומית בנושא תוכנית הגרעין האיראנית ולהוביל את הדיאלוג האסטרטגי עם ארצות-הברית.
במאי 2015 בכנסת העשרים מונה שטייניץ לשר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים בממשלה ה-34. ביוני 2017 שינתה הממשלה את שמו של המשרד ל”משרד האנרגיה”.
כחלק ממדיניותו ולאחר עיכובים של שנים, קידם השר פיתוח מואץ של מאגרי הגז לטובת העצמת ביטחונה המדיני והאנרגטי של ישראל. בחודש יוני 2015 גיבש את ”מתווה הגז”. ב-27 במרס 2016, פסל בג”ץ את המתווה בגרסתו הראשונה. ב-22 במאי 2016 העבירה הממשלה את ההחלטה בנושא פעם נוספת, אך עם שינוים ב”סעיף היציבות”. כך אושר המתווה לאחר הכרעת בג”ץ.
כהמשך ישיר לדפוסי מדיניותו, הכריז השר שטייניץ על פתיחת הים לחיפושי גז טבעי ונפט, מהלך שיש לו חשיבות מכרעת בעידוד חברות אנרגיה בין-לאומיות להשתתף בהליך זה. מהלך זה עשוי להביא לשבירת מונופול הגז בישראל. זהו צעד נוסף ביישומו של מתווה הגז שאושר בידי שרי הממשלה, והוא עתיד להפוך את ישראל לשחקנית משמעותית בתחום הגז הטבעי ולחזק את מעמדה בעולם.
הליך פתיחת הים לחיפושי גז חדשים לאחר יותר מארבע שנים שבהן לא ניתנו רישיונות חדשים, אמור להגדיל את היקף ההפקה של הנפט והגז הטבעי במימיה הכלכליים של ישראל. נוסף על כך, הוא יעודד חברות אנרגיה בין-לאומיות להשקיע במשק הגז הטבעי בישראל. לראשונה במשרד האנרגיה – בניגוד למדיניות המשרד בשנים קודמות – החליט שר האנרגיה על הפחתת 15% בשימוש בפחם, החלטה שנכנסה לתוקף מידי בתחילת שנת 2016. כחלק מהמדיניות החדשה של משרד האנרגיה להפחתת השימוש בפחם, הכריז השר שטייניץ לפני חודשים מספר על סגירת תחנת הכוח הפחמית בחדרה (יחידות 1–4), ועל הקמת תחנות כוח שתפעלנה באמצעות גז טבעי במקומה. החלטה זו היא דרמטית מפני שהיא משנה את מדיניות משרד האנרגיה עד כה.
